הדרך מסיינה שבטוסקנה, איטליה, לכיוון הכפר מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ, מתפתלת בין גבעות מוריקות והרים מכוסי חורש ים תיכוני. בטרם תגיעו לכפר, שמופיע ברשימה של אונסק״ו כאתר מורשת עולמית, כבוד השמור לאתרים בעלי חשיבות תרבותית מהמעלה הראשונה, תבחינו במבנה מאורך מאחורי שורת ברושים. הגעתם לאזור היין בְּרוּנֶלּוֹ דִי מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ. כאן, במקום שבו זן הענבים סנג׳יובזה הוא המלך הבלעדי, שוכן מבנה היקב ואל די סוגה.
בְּרוּנֶלּוֹ דִי מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ הוא אחד מאזורי היין המפורסמים באיטליה, אף על פי שמדובר באזור קטן, שרק 12,000 דונם כרמים נטועים בתחומו. על אף מידותיו הקטנות, המגוון הגיאולוגי והמיקרו-אקלימי שבתחומו יוצא דופן, וסנג'יובזה, ענב רגיש שמגיב לטרואר ונותן ביטוי שונה לפי מאפייני הקרקע והאקלים, מספק כאן מופע שהפך לשם דבר בעולם.
היום מזוהה השם ברונלו די מונטלצ'ינו בעיקר עם יינות יוקרה שמבוקשים ברחבי העולם, אך מעטים יודעים שמדובר בכלל באזור יין צעיר יחסית, בטח במונחים אירופיים. במאה ה-19 פעל באזור יקב אחד בלבד, ביונדי-סאנטי, שלימים הפך למיתולוגיה אזורית. היקב אמנם הוציא ב-57 שנות פעילותו הראשונות יינות מארבעה בצירים בלבד, אך אלו זכו להצלחה ונדירותם הפכה אותם לנחשקים במיוחד. ובכל זאת, ביונדי-סאנטי היה היקב המסחרי הרציני היחיד שייצר יינות ברונלו עד לאחר מלחמת העולם השנייה.
המפנה המשמעותי ביותר בתולדות האזור חל בשנות ה-70 עם כניסתה של חברת באנפי לעסקי היין המקומיים. באנפי, חברה שעסקה בעיקר בייצור למברוסקו, רכשה באזור מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ כרמים של מוסקדלו במטרה לייצר יינות מבעבעים ומתקתקים. לאחר שהעסק לא צלח, נעקרו הכרמים, שהיו נטועים בעיקר באזור הדרומי החם יותר, והוחלפו בנטיעות של סנג'יובזה. השאר, כפי שנהוג לומר, היסטוריה, וההצלחה המסחרית הגדולה סחפה את האזור והביאה לעלייה עצומה במספר היצרנים שבחרו לקבוע בו את מושבם. כמובן שלא כולם החזיקו בטרוארים ראויים לשמם, כך שלא מן הנמנע שאם תטיילו באזור תפגשו ביינות שאמנם נושאים על חזם את השם ברונלו, אך אין להם ייחוד או אופי.
היקב שממנו מגיע היין שפניכם, ואל די סוגה, הוקם בשנת 1969 על אדמת חווה בה קצרו קודם לכן מספוא לבהמות שנרכשה בידי חברה בבעולות של אלדו מורו. כרמים החליפו את השחת, היקב עבר מספר ידיים והיין הראשון, שנמכר בשנת 1982, היה בְּרוּנֶלּוֹ דִי מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ ריזרבה משנת 1977. הימים היו ימי תנופה של ברונלו והיקב זכה להצלחה וביסס את שמו כאחד היקבים הבולטים והיציבים באזור. בשנת 1994 נרכש היקב על ידי קבוצת אנג'ליני שהמשיכה לשמור על הסטנדרטים הגבוהים שהוצבו, ובעשור האחרון הוא נמצא בידיה של קבוצת היקבים של ברטאני, שכוללת כמה שמות גדולים בעולם היין האיטלקי. במסגרת זו עלתה אף יותר איכות היינות של היקב.
אך בסופו של דבר, יין מייצרים מענבים, וכדי לקבל את המשובחים שבהם מטפח היקב שלושה כרמים על פני שלושה מדרונות שונים של הגבעות הטובות ביותר במוֹנְטַלְצִ'ינוֹ.
וינייה דל לאגו הוא כרם בן 230 דונם אשר נרכש בשנת 1983. הכרם נטוע בגובה 270 מ׳ על אדמת חרסית וצפחה, ופונה צפונה לכיוונו של אגם שנמצא מול היקב, באזור הקר והרטוב ביותר של מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ. זהו אזור קונטיננטלי שמושפע מרוח צפונית ומהרי האפנינים שבמרכזה של איטליה, והוא האחרון שבו הפרי מבשיל. התוצאה היא יין עם אלכוהול נמוך וטנין עדין, חיוור בצבעו, פרחוני, דובדבני, הדרי ומינרלי.
פוג'יו אל גראנצ'יו היא חלקת כרם בת 180 דונם שנרכשה בשנת 1999, שממוקמת בעמק צר בדרום מזרח מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ, בגובה 450 מ׳ ואל מול ההר אמיאטה, הגבוה בהרי האזור. הכרם נטוע על צפחה עשירה, הקרקע הטובה ביותר לסנג׳יובזה כהה, בשל, בעל יכולת התיישנות וריח אופייני של אבק שריפה. החלקה השלישית, ויניה ספונטאלי, כוללת 150 דונם שנטועים על גבי המדרון הדרום מערבי, ונחשבת לטובה ביותר באזור היבש ושטוף השמש הזה. בגובה 300 מ׳ ובמרחק 30 ק״מ מהים התיכון, הכרם נטוע על קרקע משקע ימי עשירה בחול ובסידן שמקורו במשקעי מאובנים ימיים. עם אקלים ים תיכוני הממזג בין החורף הקר והקיץ החם, הגפן מתעוררת מוקדם משנת החורף שלה ומגיעה לבשלות מלאה הנותנת ליינות ארומה של פירות מסוכרים.
מכרמים אלה מופקים ביקב ואל די סוגה שלושה יינות מבוססי חלקות וכן בלנד המורכב מכל החלקות יחד, יין מאוזן שמביא לידי ביטוי את האיכויות הבולטות של כל החלקות כולן.